ביהמ"ש לא יתערב בהחלטת בימ"ש קמא להארכת מעצרו של חשוד בסחר ברכבים גנובים

העורר נעצר ביום 04/06/08 בחשד למעורבות בעבירות של סחר ברכבים גנובים, וכבר למחרת, בצעד חריג, קיים בימ"ש קמא דיון בלשכה, לבקשת הסנגור ובהעדר העורר, ובאותו דיון הוארך מעצרו של העורר עד ליום 10/06 08 לצרכי חקירה. אמנם הופיעה בדיון תובעת צבאית, אולם היא ציינה במפורש כי אינה בקיאה בחקירה, שהייתה בראשיתה באותו מועד, והיא טענה טיעוניה בתאום טלפוני עם החוקר. ביום 10/06/08 ביקש נציג המשטרה הארכת מעצר נוספת ל-3 ימים נוספים, "לצורך העברת התיק לתביעה הצבאית לשם הגשת כתב אישום" כלשונו, ובימ"ש קמא נעתר לבקשה. לאחר שהתיק הגיע לתביעה הצבאית, ומשנוכחה התביעה כי נדרש לה פרק זמן נוסף לצורך הגשת כתב אישום, עתרה התביעה להארכת מעצר ב-8 ימים נוספים, ובימ"ש קמא נעתר באופן חלקי לבקשה, והאריך את המעצר ב-6 ימים נוספים. על החלטה זו עורר הסנגור. לטענתו, משהחליט בימ"ש קמא להאריך את המעצר ב-3 ימים לצורך הגשת כתב אישום, אם סברה התביעה כי התקופה אינה מספקת, היה עליה להגיש ערר לבימ"ש זה. הסנגור מוסיף וטוען כי החלטתו של בימ"ש קמא להאריך שוב את מעצרו של העורר, כמוה כעיון חוזר בהחלטה הקודמת, וטעה בימ"ש קמא כשנעתר לבקשה. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא, ומוסיפה כי בהתאם לאותה ההחלטה, בכוונת התביעה להגיש כתב אישום במועד שקצב ביהמ"ש, ואף לעתור למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

שקלתי את טיעוני הצדדים, ולא מצאתי כי טעה בימ"ש קמא בהחלטתו. בהחלטה הקודמת מיום 10/06, בימ"ש קמא נעתר לבקשת המשטרה, והשופט הנכבד קמא ציין כי הוא מאריך את המעצר "לצורך העברת התיק לתביעה הצבאית". ביהמ"ש לא ציין בהחלטה כי על התביעה הצבאית להגיש כתב אישום במהלך תקופה זו, אף שאולי ניתן היה להבין כך מדבריו של השוטר שהגיש את הבקשה. לאחר שהתיק הגיע לתביעה הצבאית, בקשה התביעה לראשונה את הארכת המעצר לצורך הגשת כתב אישום. מאחר והבקשה הקודמת הוגשה ע"י המשטרה, אינני סבור כי משבאה התביעה לכלל מסקנה כי נדרשת הארכת מעצר נוספת, היא מנועה מלבקש זאת. אדרבה, המשטרה נהגה כראוי כאשר בקשה הארכת מעצר לתקופה קצרה יחסית, והתביעה רשאית הייתה לעתור להארכת מעצר נוספת, אם מצאה, לאחר שתיק החקירה הועבר אליה, כי אין באפשרותה להגיש כתב אישום במועד שנקצב קודם לכן. מובן כי היה על ביהמ"ש לבחון בקפידה בקשה מעין זו של התביעה.

לא למותר לציין כי לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, בימ"ש רשאי להאריך מעצר בשלב זה לתקופה של עד 5 ימים (על פרשנותו של סעיף זה ראו בש"פ 4455/00, מדינת ישראל נ' מחמוד בדווי ו-3 אח',  פ"ד נד(4), 794 ,עמ' 798-799). בנסיבות שלפנינו בימ"ש קמא שקל את בקשת התביעה, ולא קיבל אותה במלואה, אלא נעתר לה באופן חלקי, ואף התייחס לטענה כי לא בוצעו פעולות חקירה נוספות בניגוד למזכר חסוי שהגישה התביעה בדיון קודם. כאמור, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו, ולכן אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 15 ביוני 2008, י"ב בסיוון התשס"ח, במעמד העורר וב"כ הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: